חודש ספטמבר, או יותר נכון על פי לוח השנה העברי חודש אלול, הינו חודש ימים המתקראים תקופת החגים. בתקופה זו מתקיימים אוסף חגי תשרי וכן עוד מנהגים נוספים אותם היהודים נוהגים לקיים בין חג לחג. ישנם הרבה מוטיבים מיוחדים בתקופה זו והם בעצם מיוצגים בתחילת התקופה שהוא חודש אלול.החודש האחרון בשנה הפותח לאדם הזדמנות לסכם את השנה שעומדת לחלוף ולבנות את עצמו לקראת השנה החדשה המתחילה בחודש תשרי.
המוטיב המעניין מוכמן בשמו של חודש אלול, הפרוש של שמו על פי חכמי התורה ומקובלים הינו 'אני לדודי ודודי לי'. זהו תיאור מערכת היחסים בין האדם לבוראו, כלומר בחודש זה מסכם האדם כמה באמת היה בהכרה, הבנה וביצוע של אמונתו בקיום אלוהים ומביע את כמיהתו לבניית מערכת קשר טובה יותר ונכונה יותר עם אלוהים באמצעות מימוש כל המנהגים של החגים ומה שביניהם.
מעניין שהנושא הדתי והאמונה באלוהים נראה במהלך השנה כנמצא אך ורק בקרב האוכלוסיה הדתית לגווניה השונים. בחודש זה מתגלה שהאמונה באל אחד חוצה את כל שכבות העם וכוללת חלק ניכר מאוכלוסיית העם היהודי בארץ ובעולם. השיא מתגלה ביום כיפור שבו מנסים רבים לממש את הסיכוי שניתן להם ביום זה כדי למחוק את העברות שעשו כלפי האלוהים ולפתוח דף חדש.
האמצעי לקשר בין אדם לבוראו הינו התפילה. מושג החובק בתוכו הרבה מאד משמעויות. תפילה במובן הפשוט של המילה הינה בקשה של האדם מאלוהים. בבתי הכנסת ישנם סידורי תפילה שנכתבו על ידי חכמי ישראל ומקובלים במשך השנים והמתפללים משתמשים בהם כמדריכים באיזה אופן, סדר ומילים הם מחוייבים לפנות לבורא בזמנים קבועים של היום ובאופנים שונים בשבתות וחגים. ישנם נוסחים שונים של תפילות לפי עדות ולפי סוגי קהילות דתיות שבאמצעותם מתפללים.
תפילה על פי חוכמת הקבלה שונה מהמקובל בקרב הקהל הגדול. שורש המילה תפילה הינו "פלל", כלומר המקובל מפליל את עצמו או במילים אחרות מגלה כמה הוא אינו ראוי להשיג את מה שהכוח העליון רוצה להעניק לו כי אין לו את הכלים הדרושים לכך. כשהוא מגיע להכרה הזו הוא פותח בתפילה מעומק ליבו כאשר לפני זה הוא עשה הכנה שברור לו למי הוא פונה, שהבורא שומע תפילתו וכמובן יכול לעזור לו.
כך כתוב בספר הזוהר בפרשת ויחי: " תקיד) כל תפילות העולם, תפילות רבים, הן תפילות. אבל תפילת יחיד, אינה נכנסת לפני המלך הקדוש, אלא בכוח חזק. כי מטרם שהתפילה נכנסת להתעטר במקומה, משגיח בה הקב"ה, ומסתכל בה, ומסתכל בעוונותיו ובזכותו של אותו אדם, מה שאינו עושה כן בתפילת רבים, שכמה הן התפילות שאינם מן הצדיקים, ונכנסות כולן לפני הקב"ה, ואינו משגיח בעוונותיהם. תקטו) פנה אל תפילת הָעַרְעָר. שמהפך התפילה ומסתכל בה מכל צד, ומסתכל באיזה רצון נעשה התפילה, ומי הוא האדם שהתפלל תפילה הזו, ומה הם מעשיו. לפיכך צריך האדם, שיתפלל תפילתו בציבור, משום שלא בָזה את תפילתם, אף על פי שאינם כולם בכוונה ורצון הלב. וכמו שכתוב, פנה אל תפילת הערער, שרק לתפילת יחיד פונה להסתכל בה, אבל את תפילת רבים, לא בָזה את תפילתם, אף על פי שאינם רצויים.
תקטז) פנה אל תפילת הערער. שמקבל תפילתו, אלא שזה יחיד שנכלל ברבים. על כן תפילתו כתפילת רבים. ומי הוא יחיד שנכלל ברבים? יעקב, שכלול בב' צדדים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק, וקרא אל בניו, והתפלל תפילתו עליהם. ומי היא התפילה, המתקבלת בשלמות למעלה? היא התפילה, שלא יכלו בני ישראל בגלות. שכל תפילה, שהיא בעד השכינה, היא מתקבלת בשלמות. וכשישראל בגלות, שכינה עמהם, על כן נחשב התפילה כמו בעד השכינה, ומתקבלת בשלמות"