הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". משפט כל כך מוכר לכולנו שהפך לשיר מחמם לב. לא רבים יודעים אבל המשפט לקוח מספר הזוהר הקדוש. תמיד הרגשתי קרבה מיוחדת כלפי השיר הזה. הכרתי אותו בדרך מיוחדת. כאשר הייתי נערה, שערי הברזל שהפרידו בין ברית המועצות לעולם המערבי נפלו. העולם החופשי נכנס לחיינו. נשטפנו בגלי המידע החדש, תרבות מערבית, סרטים, סדרות עולם ומלואו. הבגדים השתנו אפילו לא היינו צריכים לשים תלבושת אחידה לבית הספר. חופש מוחלט או בלאגן ענק. המדינה שאפה לעצמאות פוליטית וכלכלית מה שגרם להתמוטטות וקריסה של המערכות רבות במדינה. הכאוס והבלתי נודע הפכו להיות מובן מאליו. ובתוך כל התוהו ובוהו הזה אני גיליתי את היהדות שלי. הכרתי אנשים שבאו ממדינות אחרות, שליחים של הסוכנות היהודית, חב"ד ובני עקיבא. הם הביאו יחד איתם את התרבות היהודית שהייתה שונה מכל מה שהכרתי. 

אני זוכרת כמה אנחנו, בני הנוער שגדלנו על ערכי הקומוניזם, הסולידריות והשוויון היינו המומים מהפשטות של הצעירים שהגיעו אלינו. הפכנו להיות חברים. היינו ביחד בפעולות הנוער, למדנו עברית, שירה יהודית ועוד מלא דברים חדשים. אחד השירים הראשונים שהכרתי היה שיר "כל העולם כולו גשר צר מאוד" אותו היינו שרים בליווי תנועות בכל מקום. 

יום אחד יצאנו יחד עם הבנות מבני עקיבא, שתי ישראליות לטיול משולב פעולה במרכז העיר בה גרתי. הגענו לכיכר המרכזית, בגודל של כמה מגרשי כדורגל, משהו ענק ומרשים מאוד. הבנות התיישבו על האספלט במרכז הכיכר והתחילו לשיר שיר חדש, לא מוכר. תחילה היה לי קשה להבין את המילים כי לא ידעתי עברית טוב מספיק אך המנגינה המיוחדת שלו משכה אותי וגרמה לי להתאהב בו. למרות התדהמה מהסיטואציה עצמה, ועוד ישיבה על הרצפה שזעזעה את כולנו, הצלחנו לוותר על החינוך הנוקשה שלנו והתיישבנו גם אנחנו במעגל והתחלנו לשיר. אז לא ידעתי שמקור המילים בספר הזוהר ובכלל לא שמעתי עליו. ובכל זאת היה משהו כל כך חמים, מקרב ונעים בו. הנה מה טוב, באמת טוב, ומה נעים, בהחלט נעים לשבת במעגל יחד עם חברים, שבת אחים גם יחד – בפעם הראשונה הרגשתי שכולנו אחים, נערות ונערים מברית המועצות ובנות עקיבא שבאו אלינו מרחוק. כולנו אחים.